אפשר לחלק את הפרק הראשון של לימודי הצ'י-גונג לשלושה חלקים:
א. אמנות היציבה הנכונה (Zheng zhuang)
אמנות זו מתמקדת ביצירת מבנים שבריאים לגוף ומאפשרים זרימה נכונה של האנרגיה בו. לעתים קרובות, אנו עומדים, זזים ויושבים בצורות שמעמיסות על המפרקים ועל מערכת העצבים. במהלך הלימוד נסתכל על טעויות נפוצות במנחים שונים של הגוף ונבין כיצד להמנע מהן.
– נלמד לייצר בכל מנח ומנח את שש ההרמוניות – כיצד לשמור ולטפח את בריאותם של ששת המפרקים הגדולים של הגוף.
– נלמד כיצד לשמור על בריאותו של עמוד השדרה; לעמוד, לנוע ולפעול כך שהמתח מתנקז לשרירים הגדולים, לעצמות ולגידים שנועדו לשאת במאמץ, במקום למערכת העצבים.
ב. אמנות השחרור של מתחים מיותרים (Song Chen)
בתרבות הכושר המערבית מתרכזים בפיתוח שרירים באמצעות כיווצם, אבל כל תנועה באשר היא מורכבת גם מכיווץ וגם מהרפיה. כל תנועה דורשת מאיתנו לכווץ שרירים מסוימים ולשחרר אחרים. אדם שמתאמן כל חייו על כיווץ בלי להתאמן על שחרור עשוי להפוך חזק מאוד, אבל תנועתו תהיה מסורבלת ומגושמת.
בנוסף לכך, כאשר לא יודעים סונג צ'ן מתחים עודפים מצטברים באיזורים משמעותיים בגוף (לעתים קרובות בכתפיים וספציפית בשרירי הטרפז), השרירים המכווצים לוחצים על מערכת העצבים וגורמים למועקה ואי נחת על בסיס יום-יומי. מועקה שהיא בתכליתה מיותרת.
אמנות הסונג צ'ן מאפשרת ומלמדת כיצד לנוע בצורה חיננית, רכה וזורמת.
ג. חופש תנועה ואיזון (Yin-Yang)
החלק השלישי בפרק זה עוסק בפיתוח של יכולת תנועה שלמה (גם אם לא בהכרח מושלמת), באמצעות טיפוח כל איכויות התנועה הבסיסיות לרמת מינימום סבירה: כוח, גמישות, יציבות, סיבולת, קואורדינציה ועוד. כוחה של השרשרת הוא ככוח החוליה החלשה ביותר שלה. בהתאמה, כדי לפתח תנועה שלמה על התלמיד הלא יציב ללמוד להתייצב, החלש – להתחזק, הנוקשה – להתגמש וכו'.
בין החומרים הפורמליים שנלמד מתוך הקוריקולום של האמנות – נמנית סדרת התנועות הקלאסית המכונה שמונה פיסות המשי (Baduanjin), וחמש העמידות לאריכות ימים ולרווחה (Zhan zhuang).